הסיפור שנשאר - לוגו
מי צריך פרויקטור

מי צריך פרויקטור?

על פי רוב, מסתיימים הפרויקטים שלנו, בסיפור שנשאר, בדמות ספר ארוז בכריכה צבעונית מעוצבת. מעטים מאוד היו המקרים שתהליך תיעוד סיפורי החיים שהופקדו בידנו הניב קובץ טקסט ערוך בלבד, ערום מתמונות וממסמכים, תוכן שלא הולבש בעיצוב גרפי ולא ניתנה לו ממשות בדפוס. מניסיון שנצבר במהלך 20 שנות הסיפור שנשאר – המקרים הללו מועדים לתקלות ולעוגמת נפש.

לפני כמה ימים פנתה אליי רחל. בשנת 2004 ערכתי את הספר המשפחתי שלה, ביוזמתה, בעיקר על סמך ראיונות עם אִמה. משום מה, רחל ואחיה הסתפקו בסיפור הערוך ולא שיבצו בו תמונות. הם לא הוציאו את הספר לאור ולא זיכו את אִמם – אותה אהבו וכיבדו – בספר פיזי שתוכל להעניק לנכדיה ולניניה, לחתום בתוכו עם הקדשה אישית. האם נפטרה לפני כעשור.

רחל כותבת לי: חזרתי לאחרונה לעיין במסמך היפה שהכנת לנו, בעקבות כמה שאלות שעלו בין בני המשפחה. שמחתי בכתוב, אבל הצטערתי לגלות שלא סיימנו בזמנו את המשימה… ובעיקר לא שילבנו תמונות ומסמכים בתוכו. יותר מזה, מן הכותרות החסרות אני למדה על כאלה שהיו קיימים אז, ואילו כעת, לצערנו, אין לאיש מושג איפה הם 😟 וחשבתי, אולי במקרה נשמר אצלך התיק עם העתקי המסמכים? אני יודעת שעבר המון זמן, והסיכוי נמוך, אבל כמו שאבי נהג לומר: “את ה’לא’ כבר יש לך”…. מה דעתך? תודה וכל טוב!

בעקבות פנייתה, פתחתי את הקובץ השמור אצלי בארכיון כבר 17 שנים, וראיתי שהוא מכיל את נוסח הכתוביות לתמונות – מה שמעיד על פתיחת אלבומים, על שימוש בתמונות כטריגר להעלאת זיכרונות ועל בחירת התמונות שישובצו בספר. אבל הארכיון שלי (תיקיית המחשב) ריק מהתמונות עצמן. בני המשפחה לא הזמינו ממני את השירות הזה, לא המשיכו לסרוק תמונות בעצמם, ולא התפנו לעצב את הספר ולהדפיסו.

במקרה אחר, מיד לאחר שלב העריכה, החליט רמי להמשיך להפיק את הספר בעצמו (אוטוביוגרפיה של אביו). הוא איתר סטודיו לגרפיקה שסייע לו להדפיס את הספר, ללא מעורבות שלנו. כעבור שנים לא מעטות, כשפנה אלינו, כדי שנעזור לו להדפיס עותקים נוספים מהספר, התברר שלא הוא ולא הסטודיו שאיתו עבד – שמרו את הקבצים. אין לו דרך להדפיס עותקים נוספים, ולנו אין את הכלים לסייע.

כששלומי, לקוח אחר, חזר אלינו כעבור שנים וביקש לבצע כמה שינויים בספר שערכנו והוצאנו לאור לזכר אִמו, ולהדפיס עותקים נוספים, המשימה הצריכה פתרון בעיות טכניות. תוכנת העיצוב החליפה גרסאות במהלך השנים, המדיות התחדשו, אבל כיוון ששימשנו פרויקטור וליווינו את הלקוח לכל אורך הדרך – הקבצים היו בידינו. יכולנו למצוא את איש המקצוע הנכון שביצע אתנו את משימת השחזור, התיקון וההדפסה – בהצלחה ולשביעות רצונו של שלומי.

לסיכום, המתחיל במצווה אומרים לו – גמור. הפרויקטים שעוברים אצלנו תהליך של עריכה, עיצוב והפקה – נשמרים לשנים. זו אחת הסיבות לכך שאנחנו הסיפור שנשאר.

כל מהלך של תיעוד סיפור חיים דורש פרויקטור, אדם שירכז את הטיפול הכולל ביצירת הספר, מההתחלה ועד הסוף. מי שיהיה אחראי בין היתר, גם על גיבוי הקבצים מהסוגים השונים – טקסט, תמונות ומסמכים, הקלטות, צילומי וידאו, תרשימי אילנות יוחסין, קבצים גרפיים ועוד. כל פריט שמתכנס לתוך הספר, ששימש ליצירתו – ראוי להישמר. אין לדעת מתי, מי ולמה יזדקקו לארכיון הזה. החיבור שלנו למשפחות ולספרים אינו תם והקשר אינו מתנתק ברגע שהעותקים המודפסים נוחתים אצל מי שהזמין אותם.

רוצים לדעת יותר? – הקורס לכתיבת ביוגרפיות

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

נוצר באמצעות מערכת הקורסים של
 
סקולילנד

תוכן מוגן - לא ניתן להעתיק!

אילת אסקוזידו

צרפי אותי לרשימת התפוצה לקבלת עדכונים וטיפים לכתיבת ביוגרפיות