אין זה מקרה שביוגרפיות רבות מעלות זיכרונות-ניחוחות בישול ואפייה. האוכל מזכיר, מחבר, מרגש, מנחם, מעורר געגוע ומזקק את הקשר בדרך שמילים לא יוכלו לעשות לעולם.
האזכרה השנתית לסבתא וסבא שלי מצד אימא מתרחשת במישור הפורמלי בבית העלמין.
סבתא נפטרה בדצמבר וסבא בפברואר, לכן, פעם בשנה ביום חורפי, אנחנו עולים לקברם הצופה לחוף הכרמל. הטקסט הרגיל, אותיות נשמה, קדיש, אל מלא רחמים. באין קברים וזמנים לפטירת בני משפחותיהם, שנרצחו בשואה, איני יודעת אם נהגו לומר עליהם קדיש. לדעתי זו האזכרה גם של ההורים והאחים של סבא וסבתא. אבא (בנם מנישואיו עם בתם, כמו שאומרים באנגלית) תמיד אומר שהוא מתרגש שבאנו כולנו, ועד כמה הדבר מוכיח ומנכיח את הקשר העמוק… ועד כמה שניהם השקיעו בנו, אהבו ודאגו לנו.
ביציאה מבית העלמין ובכניסה לאחת מהמסעדות הסמוכות מתחיל הטקס שלדעתי סבא וסבתא היו מתחברים אליו יותר ממלמולי תפילה, טקס האוכל. במילים “ארוחה” או אפילו “סעודה” אין די כדי לבטא את שיעורו, את משמעותו העמוקה של טקס האוכל בבית סבתא וסבא, את קדושתו. הטקס התחיל בתכנון, המשיך בהכנות והאכילה עצמה היוותה את שיאו, אך לא את סיומו. הארוחה תפקדה על תקן תפילה, או מעין זבח. המטבח שימש כדביר הבית.
באזכרה לפעמים אנחנו קוראים דברים שכתבנו להם או עליהם, אבל חשוב מכול – אנחנו אוכלים יחד ונהנים, משחזרים משהו מהחוויה המקודשת להם. לזכרם. הארוחה מתובלת בגעגועים עזים לנוכחותם אתנו – תבלין שמשחזר אף הוא את חווית הסעודה שליוותה אותם, געגועים עזים למשפחות המוצא שלהם, בשעה שנהנו מחברתנו. האהבה לא נגמרת לעולם. האהבה מנצחת את המוות בנוק-אאוט.
אל תשכחו את המטבח בביוגרפיות שאתן עורכות. צלמו את מנות הדגל, העלו מתכונים על הכתב ותארו את השינויים שהתרחשו במתכונים במעבר מדור לדור (בחומרי הגלם, בדרכי ההכנה). אך זכרו שהאוכל עשוי לתבל את סיפורי החיים הרבה יותר ממתכונים בנספח הספר. נסו לתאר את האווירה המשפחתית מסביב לשולחן, את חווית הטעמים והריחות שמפעילים את מתג הגעגועים. ספרו מהלשון, מהחך, מהבטן.
חשבו רגע, מה הכי חשוב בעיניכן בארוחה משפחתית?
בארוחה משפחתית שגרתית טמונות עוצמות הרבה מעבר למנות נפלאות שמעלות ניחוחות מגרים, יותר ממטעמים המענגים את החך. הארוחה משקפת תרבות ומנהגים, שיטות חינוך ויחסים בין-דוריים, דרכה באים לידי ביטוי הגיאוגרפיה והחקלאות המקומית, המעמד הסוציו-אקונומי של המשפחה ועוד.
כשכולם מתכנסים סביב השולחן, לא פעם זו הזדמנות לחנך, לתקשר, לנזוף, לספר, ללמד… בספר “מויסה” מתואר שולחן אוכל גדול וסביבו משפחה מרובת ילדים.
דיבורם הקולני הקדים את הופעתם הממשית של הבנים בבית, כששבו מבית הספר. הם זרקו את ילקוטיהם ורצו למשחק הכדורגל, עם כדור מאולתר שהכינו בעצמם מגרב מלא בסמרטוטים. רק בשעת אחר צהריים מאוחרת חזרו הביתה מיוזעים ובגדיהם המוכתמים לא הזכירו כלל את צורתם באותו בוקר. סאלי הבחינה בלכלוך ובקרעים, אך לא העירה על כך, אלא שלחה אותם לשטוף את ידיהם ופניהם בחוץ לפני שתספק את רעבונם. תמיד חיכתה לילדיה עם ארוחה חמה, משביעה ומרגיעה. לפעמים חזרו הבנים צוהלים ושמחים ולפעמים בוכים ומוכים, וכשילדיה רבו ביניהם נמנעה סאלי מלהתערב. היא הכירה את נפשותיהם הכר היטב, צפתה שכך יהיו פני הדברים, ובשקט ידעה שהמרק החם ירגיע מיד את הבטן ואת הנצים. הוא היה עשיר בירקות חתוכים לקוביות קטנות ושוות בגודלן: בצלים, תפוחי אדמה, גזרים ושורשים אחרים, כרובית, פלפלים ירוקים ואדומים, עגבניות, צרורות של עשבים – גבעולים ועלים; ומתובל במלח, בפלפל ובעשב תבלין שנקרא לֶאוּשְטִיאָן, שהעניק למרק את טעמו החמצמץ והמעט חריף. לפעמים במקום בלאושטיאן תיבלה סאלי את מרק הצ’ורבה הרומני הטיפוסי במי־גבינה חמצמצים, במי כבישה של מלפפונים או במיץ לימון.
פעם אחת, בעוד המצקת מעלה את הצ’וֹרְבָּה מן הסיר, החל מתפתח קרב דחיפות מרפקים על הספסל, ליד שולחן העץ הכבד והארוך במטבח. עד שהצלחות הובאו לשולחן התגלגל ויכוח שנמשך ממשחק הכדורגל ואיים להפוך לריב קולני. או־אז נכנס סולומון הביתה בצעד לאה מיום עבודה ארוך. האב – עצור, מופנם וממעט לכעוס – לא יכול היה לסבול את הרעש והצעקות שקידמו את פניו בבואו מעמל יומו. “קיבלת מכה?” אמר סולומון לריקו שמרר בבכי, “כואב? לא נורא, בפעם הבאה תחזיר מנה אחת אפיים”…
אם כבר פתחנו את התיאבון, בואו נתנסה רגע בתרגיל כתיבה.
חלק א’: קחו כלי כתיבה ומחברת, היזכרו במאכלים מיוחדים שטעמתן בילדותכן. כתבו את הסיפור של המאכל הראשון שעולה בדעתכן. תארו את הטעמים וכל דבר נלווה שעולה לכן בזיכרון בהקשר למאכל הזה.
כתבו על מזון לגוף ועל מזון לנשמה.
חלק ב’: אחרי שהשלמתן את הכתיבה, קראו מה שכתבתם ובדקו: עד כמה הזיכרון קשור לטעם, לריח ולמרקם של האוכל? עד כמה הוא כרוך בבני האדם שהכינו אותו, שהגישו, שאכלו אתכם? עד כמה הזיכרון נעוץ בנסיבות הארוחה, במיקום שלה ובזמן?
מוזמנות ומוזמנים לשתף את הממצאים בתגובות, למטה.
רוצים ללמוד עוד? – הקורס לכתיבת ביוגרפיות
