הקורונה היא מחלה שחייבים להישמר מפניה, כללי הזהירות נקבעו במטרה לשמור על סבתא ועל סבא, ובצדק. בינתיים, מהדלת האחורית, משתחלות רעות חולות אחרות, מנצלות את הפרצה. הבדידות והניתוק מהשגרה ומהמשפחה מזיקים לכולם ובפרט בני גיל הזהב.
מבחינתי, העבודה בתחום כתיבת סיפורי החיים מספקת מאוד. זו השליחות שלי. היא מיטיבה עם המספרים, עם המשפחות שלהם ומחזקת קשרים. בכל פעם מחדש מתבררת חשיבותם של התהליכים שבאמצעותם סיפורים שבעל פה, מיתוסים משפחתיים, רסיסי זיכרונות, סיפורים מוכרים לכולם וגם כמה שמתגלים תוך כדי העבודה על הספר – כולם יחד מתחברים ומוצאים לעצמם מקום של כבוד בין דפי ספר. בכל פעם מחדש מתבררת חשיבותם של הספרים המודפסים, אל דפיהם המשפחה חוזרת כנקודת מפגש, אליהם מתכנסים כדי להיזכר, להתגעגע ולהתרפק, למצוא תשובות לשאלות ולגלות שוב את השאלות שנותרו פתוחות.
אין פלא שפניות רבות בימים אלה מתמקדות בתיעוד כאמצעי להפגת השעמום, הבדידות, להרמת מצב הרוח, לניתוב תשומת הלב לעשייה ולחשיבה, להיזכרות לצורך שיפור המצב הרגשי והקוגניטיבי של המספרים.
דווקא עכשיו, וביתר שאת – לשאול ולהקשיב, לתעד ולכתוב, לשים את הפוקוס על הוותיקים.
רוצים לדעת יותר? – הקורס לכתיבת ביוגרפיות
