״את מכירה את ה’קול אריה’? ואת ‘גנזי יוסף’? שמעת על ‘בעל הלבוש’?״
הסיטואציה הייתה הזויה למדי כשמצאתי את עצמי בשנת 2010 יושבת בבית חרדי טיפוסי בבני ברק סביב שולחן אחד, עם שלושה יהודים מזוקנים, לבושי שחור-לבן, כיפות שחורות גדולות על ראשיהם ומתחתיהן מסתלסלות פיאות מפוארות. ארבעתנו נוברים במרץ בתרשימים, תווי מתאר למשפחתם לדורותיה. שמות ותאריכים. מי בן של מי, ומי התחתן עם מי.
תמיד חשבתי שהאינדיאנים ידעו להמציא שמות מיוחדים ויצירתיים. הלכתי רחוק ולא ראיתי קרוב. האדמו”רים שלנו נתנו לעצמם שמות לא פחות מיוחדים. אם כי לכאורה לא לעצמם התכוונו לתת, אלא לספריהם. ספריהם נדפסו ונפוצו בעולם ומחבריהם החלו להיקרא על שם הספר המפורסם ביותר שלהם, או הראשון שכתבו. שמות פרטיים הרי חזרו על עצמם במשפחות (מה שמסייע במעקב הגנאלוגי), יכלו להיות חמישה אנשים במשפחה אחת, לענפיה ולדורותיה, שנשאו את אותו שם פרטי ושם משפחה. אבל “דבר אמת” למשל יכול להיות רק אחד ויחיד.
החיטוט בקרבי ההיסטוריה המשפחתית מעלה עובדות שגורמות לאחד מהיושבים סביב השולחן קורת רוח בלתי צפויה. הוא גילה שרפפורט, זה שהוא מכיר מהרחוב או מהכולל או מבית הכנסת, הוא קרוב משפחה שלו. רפפורט זה הוא נינו של אותו סבא רבא משותף אבל מאשתו השנייה, נו טוב, הייחוס לא מושלם, ובכל זאת… ״הכוהנים ששם משפחתם רפפורט,״ הוא מדגיש באוזניי הבורות, ״נחשבים לכוהנים מיוחסים במיוחד.״ אני קוראת שהרמב”ם קבע שלכוהנים מיוחסים, כלומר בעלי ספרי יוחסין, מותר לעבוד בבית המקדש. מכאן אפשר להשליך על גם חייהם של פשוטי עם ישראל, כלומר אם יש בידיך ספר יוחסין – הוכחת את מעלות משפחתך.
אם מזקן השבט נמסר לך שזקנו מסר לו שאתם מצאצאי ״ישמח משה״ (רק לצורך הדוגמה) שיחקת אותה. כשיגיעו בניך ובנותיך לפרקם יעמדו לימינך אבות המשפחה המפורסמים, צדיקי דורם, ירום הודם, ויעלו את שוויו של הצאצא בשוק השידוכים. זכות אבות מקנה נקודות זכות.
כשהבטתי בשלושת שותפיי לבילוש היהודי האולטימטיבי, ניסיתי לעקוב אחרי הלהט שלהם באיסוף ובהחלפת תמונות של מצבות עתיקות ביידיש מתגלגלת, כמעט כמו שילדים מתלהבים, להבדיל אלפי הבדלות, מקלפי יוגי-הו (לא שאני יודעת מה זה, אבל הלהט, הו הלהט…). פתאום הבנתי מצוין למה הם רודפים אחרי בדלי מידע במאפרות הזמן.
ומה אתי? למה אני שם?
בדרך כלל ביוגרפית אינה גנאולוגית, אבל הבילוש הגנאולוגי הוא לפעמים מחויב המציאות בתחום עיסוקנו. ולכן, השאלה מתגלגלת לפתחנו. כל אחת תענה עליה בינה לבינה.
