במסגרת עמותת שגרירי זיכרון בגוף ראשון (בהתנדבות)
סיפור עדות אישי בגוף ראשון – זו הדרך הטובה ביותר לחבר את הקהל לעדויות שורדי שואה. ילדים ומבוגרים חשים את האותנטיות, חווים את הסכנה ואת ההצלה ומתחברים לזיכרון חי ופועם.
ההתרחשויות שאני מתארת קרו במציאות לדודה רבתא שלי ולמשפחתה-משפחתי, שאותה לא הכרתי.
אנו מצווים לזכור ולהזכיר, ”חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים”.
צו לבי מורה לי לספר את עדותה של אטקה לוסטמן, אחותו הצעירה של סבא, ששרדה בכפרים אנטישמיים בפולין לאורך כל שנות המלחמה, לבדה, בזהות בדויה.
